רָאִיתִי עָב קְטַנָּה כְּכַף יַד אִישׁ
וְיָדַעְתִּי כִּי אֶת הַגֶּשֶׁם שֶׁאֲנִי מַרְגִּישׁ
עוֹד לֹא הִצְלַחְתִּי לְסַפֵּר לְאִישׁ.

(נתן זך)

דברים אחרים
אָדָם שָׁר לְתוֹךְ הָרוּחַ וְהָרוּחַ שׁוֹתָה אֶת מִלּוֹתָיו, מִלִּים אֲחֵרוֹת
נִמְסָכוֹת כְּיַיִן הַטּוֹב בְּאֵיבָרָיו.
ג´ שבט ה´תשע"א

פרחים סגולים
מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת עִם כָּל אוֹתָם פְּרָחִים סְגֻלִּים שֶׁלֹּא נוֹתְנִים לָנוּ מְנוּחָה,
כָּל אוֹתָם קְשָׁתוֹת מְרַחֲפוֹת פַּרְפָּרִים וְגַמָּדִים אִירִיִּים הַמְקַפְּצִים בְּשִׂמְחָה?
י"ד אב ה´תש"ע

שביר
וְכַמָּה שָׁבִיר הַכֹּל אֲפִלּוּ סְדָקִים מִתְפַּשְּׁטִים
אֲפִלּוּ יְסוֹדוֹת אֲנִי שַׁלְהֶבֶת אֲנִי אוֹרוֹת רוֹטְטִים.
צָרִיךְ רַק עוֹד דָּבָר אֶחָד קָטָן וְשָׁמַיִם יִהְיוּ לְמַשֶּׁהוּ אַחֵר.
כ"ג אייר ה´תש"ע

ללא שם
הָיִית מַאֲמִינָה, עָלִים. כָּל הָאָדֹם הַבּוֹעֵר בָּרְחוֹבוֹת,
בְּסַךְ הַכֹּל עָלִים.
ט´ ניסן ה´תש"ע

הכל כבר נאמר בשקט הזה
אִלּוּ הָיוּ הַרְחוֹבוֹת יְרוּשָׁלַיִם דּוֹבְרִים הָיוּ סְתָרִים
לִבָּם הָיָה מְשׁוֹטֵט סָהַרוּרִי בָּחוּצוֹת וְהַיָרֵחַ כָּבֵה.
כ"ח תשרי ה´תש"ע

רצוא ושוב
בַּצּוֹם חָשַׁבְתִּי עָלַיִךְ וְהַמַּלְאָכִים,
עַתָּה אֵינִי יוֹדֵעַ עוֹד מַה לַּחֲשֹׁב.
לְעִתִּים אַתְּ רָצוֹא,
לְעִתִּים אַתְּ שׁוֹב.
ט"ז תשרי ה´תש"ע

כל התחלה היא סוף
כָּל אַהֲבָה הִיא גְּזַר דִּין מָוֶת לִיְדִידוּת אַחֶרֶת וְכָל יְדִידוּת
הִיא זְמַנִּית וְלֹא תַּחֲזֹר עַל עַצְמָהּ: כְּמוֹ שִׁירָה.
ט"ו אלול ה´תשס"ט

יוצאים לשתות
הוּא נוֹשֵׁב,
הוּא חוֹשֵׁב, הוּא מְדַמֶּה שֶׁהוּא אוֹהֵב. לֹא אַחַת
יְדַמֵּה לִפְעָמִים שֶׁגַּם הִיא, הַיְנוּ, שֶׁהֶם אוֹהֲבִים.
כָּךְ כָּל הַיּוֹם שִׁכּוֹר וּבַלֵּילוֹת מִתְפַּכֵּחַ בִּכְאֵבִים.

ה´ אב ה´תשס"ט

ככה זה
יֵשׁ לְהַפְסִיק בְּהֶקְדֵּם אֶת
הַצִּפִּיָּה לְהוֹדָעָה, אֶת הַלֵּב הַפּוֹעֵם, אֶת הַשֵּׁנָה לְלֹא שֵׁנָה,
יֵשׁ לְהַפְסִיק וּמִיָּד לִשְׁלֹחַ תִּקְוָה לְכָל אוֹהֵב וְסַבְלָנוּת לְכָל הַמְתָּנָה.
ד´ תמוז ה´תשס"ט

ירח וסוסים כחולים
לֹא נֹאמַר מִלָּה, אִם כֵּן, פָּשׁוּט נִשְׁתֹּק,
אַף שֶׁשְּׁלָטִים פִּרְחָחִיִּים יַעֲשׂוּנוּ לִצְחוֹק. הוֹ,
אַל תִּשְׁאֲלִינִי בַּסּוֹף: "מַדּוּעַ זֶה טוֹב?"
אִחְזִי בִּזְרוֹעִי וְנֵצֵא לָרְחוֹב.
כ´ אייר ה´תשס"ט

ההפלגה לגלות לך את אמריקה
אִם לֹא
הָיִיתִי נוֹגֵעַ בָּעֵץ אוּלַי לֹא הָיָה הַתָּפּוּחַ נוֹפֵל,
וְאַתָּה אוֹמֵר שֶׁלֹּא הָיָה כֹּחַ הַכְּבִידָה? נוּ, מֵילָא,
הָיוּ כֹּחוֹת אֲחֵרִים: נַנִּיחַ, כֹּחַ הַמְשִׁיכָה.

א´ שבט ה´תשס"ט

משיב הרוח
אֲנָשִׁים קוֹרְאִים עַל נָזִיר וְשֵׂעָרָם מִתְּנַפְנֵף
בָּרוּחַ, כְּמוֹ אַבְשָׁלוֹם, הַפֶּרֶד טוֹפֵף אֶל הַאֵלָה.


כ"ד תשרי ה´תשס"ט

הדרך אל שמחת בית השואבה
אִישׁ כָּבוּי יוֹשֵׁב מְאֲחוֹרֵי סִיגַרְיָה דּוֹלֵקֵת,
אִם זֶה לֹא הָיָה עָצוּב זֶה הָיָה סֶפֶר שֶׁל חָנוֹךְ לֵוִין.

י"ז תשרי ה´תשס"ט

ידיעה
הַמַהֲרָ"ל מִפְּרָאג מֵכִין בִּי גֹּלֶם חָדָשׁ,
זְקָנוֹ הַלָּבָן מִתְלַטֵּף בָּרוּחַ הַזּאֹת בִּקְלִילוּת.
כ"ו סיון ה´תשס"ח

תשובה
וְאֲנִי זוֹכֵר אֶת עַצְמִי בִּתְּקוּפָת הַאֶבֶן
מְגַרֵד בַּנֶפֶשׁ מְזוֹהֶמֶת מִתַחַת לַסְבַךְ.
ט´ סיון ה´תשס"ח

בית אנה טיכו
זוֹ שֶׁצִייְרָה עַל מְנַת שֶׁיִהיֶה לַחוֹלִים שֶׁל בַּעֲלָה
בַּמֶה לְהִסְתַכֵּל
י"ד שבט ה´תשס"ח

בוקר, אולי גם התחלה
רַךְ זֶה לֹא, וַדָאי לֹא רַךְ, אֶפְשַׁר לִקְרוֹא לְזֶה
גָּמִישׁ. אִם נַגְמִישׁ אֶת פֵּירוּשׁ הַמִילָה
גָּמִיש,
ו´ שבט ה´תשס"ח

כמה סמלי
בַּמָתְּמַטִיקָה הַצְלוּלָה
שׂוֹחִים אֲנָשִׁים יְשִׁירִים.
כַּאֵלוּ שֶׁלֹא מִתְּחַבְּאִים מְאָחוֹרֵי
דִּימוּיִים חוּמִים וּמְטַפְטֵפִים
ב´ שבט ה´תשס"ח

העתקה
בְּסֶפֵר אָחֵר, אָדוֹם כְּמוֹ שׁוּלֵי גְּלִימָתוֹ,
מָחְלִיק לִי נָתַן זָךְ מִבֵּין שִׁירָיו וּמִתְנָפֵּץ.
כ"ב טבת ה´תשס"ח

עורבים
זוֹ אֲחְוָוה.

כָּל בּוֹקֵר לְהַבִיא לֶחֶם וּבָשָׂר
ט´ כסליו ה´תשס"ח

אֵיךְ אֲנִי אוֹהֵב
אֲנִי אוֹהֵב אֵת הַשִׁירָה שֶׁלִי

כְּמוֹ קָפֶה, עוֹלֶה 20 שֶׁקֶל בְּפוֹרְמַט

כ"א אב ה´תשס"ז

אנשים כאלה לא מתים
"אַל רֶדֶת עוֹד אֶל מָוֵות, אָנַא, אַל, מָוֶות בִּכְלָל. אַלְמָוֶות בְּחַזוֹן, אַל בְּחִיפָּזוֹן תֶּרֵד דּוּמָה" (נתן זך, אורפיאוס)
ב´ אדר ב´ ה´תשס"ח

מה יש לאמר עוד [א]
כבר הרבה מאוד לילה ולא חדל האור מלדלוק בדירתו של ארנון. הנורה הצהובה התנדנדה על חוט החשמל והטילה צללים לוחשים בפינות החדר. ארנון ישב על השרפרף ואחז בגיטרה כמו בקרש הצלה.
ג´ שבט ה´תשע"א

דרושה בחורה לתקופת החגים
על קיר השירותים במרפאה כתוב שבשביל להיות בבסיס שיזפון צריך להיות או משוגע או מורעל.
לפעמים הוא חושב להוסיף שם הערת שוליים, להגיד שמורעל ומשוגע הם, בעצם, אותו דבר.
י"ח תשרי ה´תשע"א

סיפור חיים
שיש מילים שכאלה, מילים נכונות, שאם יאמרו העולם לא יהיה עוד מה שהיה עד כה. שיתכן והם נחבאים במקומות הכי פשוטים, כמו רשימת הרכיבים שעל בקבוק שתיה או בשלטי רחוב.
י´ תמוז ה´תש"ע

אחת עשרה דקות
אלא שאת הנעשה אין להשיב (גם במובן של חזרה, גם במובן של תשובה, וגם במובן של חזרה בתשובה: דבר כזה אינו אפשרי והגלידה שמושלכת לתוך הפח אינה יכולה לשוב ולהיות גלידה).
י´ סיון ה´תש"ע

מקלט
מנשה לא התבדחו, לכל היותר זרקו אליו את המפתחות ובקשו ´95 מלא´. בצדק היה שלא התבדחו איתו: אולי בתוך תוכם ידעו שמנשה הרג אדם, איך אפשר להתבדח עם מישהו שאדם מת מוטל על מפתנו.
כ"ד ניסן ה´תש"ע

תאונה
הנער טומן את ידיו בכיסיו, משותק: אין לו שום דבר שיוכל לעשות, אפילו לא משפט לומר או גרר שיחלץ אותו מהמצב אליו נקלע.
י"ד ניסן ה´תש"ע

בית קברות לפילים
ום אחד נעלם הפִיל ולא היה עוד בסלון. על השולחן הקטן נותרה ערימת בוטנים מקולפים היטב, אולי כמתנת פרידה.
י"ט שבט ה´תש"ע

מעשה מבן שהשתגע
אולי זה הדבר היחיד ששומר על שפיותי, אם אפשר לשמור על השפיות. אם בכלל יש שפיות, אני מתכוון. אני לא יודע, אני חושש ללכת ולבדוק מעבר לקצֶה. גם הפחד הזה אינו דבר חדש.
כ"ה חשון ה´תש"ע

רעש לבן
ותר מכל רצה עכשיו לישון. להניח את ראשו על הכר ולצלול לשינה חסרת חלומות וחסרת מעשים, אבל עיניו לא נענו לו: התרדמה הייתה ממנו והלאה.
כ"ו אב ה´תשס"ט

לדגים אין בית על הגב
בבית היה קר: צינת הלילה עדיין נשארה בתוך הקירות. בטלויזיה אמרה מגישה ממושקפת וחכמה, שוב ושוב, שהצבא נכנס לעזה, וכל שלוש שניות הראו אותה מזווית אחרת: מקרוב, מרחוק, מהצד, את הצד השני לא הראו בטלויזיה.
י"א טבת ה´תשס"ט

לשבת
"לילה, אני יושב בכסאו של אבי ומחליק לאט את שולי זקני. תוך כדי ההחלקה לוכדת העין את קצוות השערות, אפרפרות לאור הירח, ואני מרגיש אט אט שזקנתי. "
פורסם ב´עולם קטן´ פרשת וישב תשס"ט.
כ"ג כסליו ה´תשס"ט

פופקורן אילם
ארתור הזקן אהב פופקורן, ולכן הוא גם אהב לצפות בסרטים. מדי יום הוא היה מכין לעצמו סיר ענק, בערך שתיים עשרה ליטר, של פופקורן.
ז´ כסליו ה´תשס"ט

שחקן רחוב
ממש שמחתי, כי אף פעם לא הייתי בתוך הקולנוע, רק מבוגרים כמו אח של יקוב הולכים לשם, וחוץ מזה, לא ידעתי מה זה "פומבי" והתביישתי לשאול.
כ"ה תמוז ה´תשס"ח

טבילה
"באנו להפריע קצת, אני מקווה שלא אכפת לכם." מציין הבן, ומוסיף ושואל: "דתיים, הא?" הוא נראה טיפוס משכיל ועדין, על אף גודלו. "יפה, יפה. היום תזכו לראות טבילה של כלה ביום חתונתה."
י"ב אדר א´ ה´תשס"ח

שחיקה
מר נחמן קצץ בצלים ושומים לארוחת הערב, כשפתאום נתקעה לו הסכין באמצע החיתוך ובאמצע הבצל. כבר מזמן הרגיש מר נחמן שהסכין מאכזבת אותו. הוא השתדל לא לומר זאת בגלוי
כ´ שבט ה´תשס"ח

חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד